אמא ואבא היקרים,
זו לא פעם ראשונה שאני כותב, מי כמוכם יודע זאת. יצא לי לכתוב בעבר סיפורים, נאומים, ברכות לאירועים וכנראה שהיה זה אך טבעי שבחלוקת המשימות אני אקבל בהכנעה ובכיף גדול לכתוב את הברכה לרגל חגיגות חמישים שנה להיווסדות "הבנדלרים" הראשונים בציון או אם נדייק ביפו.
כמי שאמור, בעוד כמה חודשים, לחגוג יובל להיווסדי, נפל לי האסימון שבעצם לא חיכיתם הרבה זמן ומיד לאחר החתונה ניגשתם למלאכה. בעוד אתם לא מפיקים לקחים, גם עם לימי לא חיכיתם ממש הרבה זמן. מזל שעם עם ניר, 'נפל לכם האסימון'. ועכשיו לי 'נפל האסימון' שיש כאן בקהל ובדגש על הנכדים כאלה שלא ראו בחיים אסימון ולא יודעים מה היה ייעודו של המטבע המוזר הזה עם החור והחריץ במרכזו.
ניסיתי לחשוב כיצד לסכם חמישי שנים ביחד. בסוף, הבנתי, שנפלה עלי משימה לתאר משהו שלא חוויתי בחיים ויותר גרוע מזה, אין לי עם מי להתייעץ בעניין, בטח לא בקהל כאן. הגעתי למסקנה ששנה פה שנה שם, זה לא העיקר. מדובר על מהות, חיים שלמים, מפעל ודרך חיים.
שמביטים היום על העולם, על הדבר הזה שקוראים לו מוסד נישואין או זוגיות - להגיע ליובל שנים של נישואין, נראה מופרך מיסודו. הצורך לייצר התאמה, סינרגיה ושותפות בין שני אנשים, גבר ואישה לאורך תקופה שכזו, לא נראית הגיונית ובכלל זה נשמע כמו מדע בדיוני. אבל אתם, עשיתם את זה. יותר מכך - אתם ממשיכים לעשות את זה, והשיא בעצם הוא לפניכם.
להרים בית, 3 ילדים, מלא נכדים (לא היה לי כוח לחשב את הכמות), לאורך שנים, לחנך, לגדל, לטפח, לסייע, לדאוג, לטפל, לבנות, לעבור - ומה לא, ותוך כדי גם לעשות זאת ביחד במציאות מזרח תיכונית, מלחמות, שינויים, מעברים, צבא ומה לא - זה נשמע בלתי אפשרי. אבל ממש לא הגיוני.
פעם, אולי זה היה מובן מאליו. יש גבר ואישה. הם מתחתנים. נולדים ילדים. יש נכדים. סיפור בנאלי. אז זהו, שזה ממש לא בנאלי. היכולת ליצור משפחה, מאוגדת, מחוברת, הרצון להיפגש, הישיבה סביב השולחן - זה אומר הכול וגם אם לפעמים זה חורק טיפה, עדיין זה מזכיר לנו את גודל ההישג המטורף שלכם שכאמור ממשיך לצבור קילומטראז' מידי יום ביומו.
אני לא מכיר הרבה משפחות שחגגו בצורה הזו שלנו, יובל נישואין. אני חושב שאם מדברים על ההישג המרכזי שלכם, אז זהו המפעל המשפחתי והאירוע הזה הוא רק הדובדבן שבקצפת. אתם דוגמא חיה וגאווה גדולה למשפחתיות, לגידול וטיפוח ילדים ונכדים, אתם גורמים לאנשים להאמין במוסד הנישואין.
נאחל לכם הרבה מאוד שנים ביחד. בעיקר של בריאות, אושר, סיפוק ותמשיכו לחוות אהבה אחד מהשנייה, מאיתנו ומהנכדים.
בחרתי את מילותיו של אריק איינשטיין, הן נראו לי הכי מתאימות:
..."מה שהרס אותי היה הצחוק שהיה לך בעיניים. כשאמרת נעים מאוד מה שהמיס אותי היה החום שזרם ממך כשנתת לי ידך.
היתה זאת אהבה ממבט ראשון כמו בסיפורים, אהבה ממבט ראשון. מה שהרס אותי היה הכן שהיה לך בעיניים כשפגשת את מבטי. מה ששבה אותי
היה החופש שקרן ממך כשאמרת לי את שמך.
היתה זאת אהבה ממבט ראשון כמו בסיפורים אהבה ממבט ראשון
מה שהרס אותי היה הצחוק שהיה לך בעיניים כשאמרת נעים מאוד.
תודה רבה!
אוהבים מאוד כולנו !
