דברים שנשאתי
בחתונה, 14 אפריל 2016 (לגמרי סיפור אמיתי)
שלום לכולם!....
כולכם יודעים שאני
לא פעם חוטא בכתיבה, אבל לא כולם יודעים שיש לי חלום להיות סטנדאפיסט. כן, כן,
סטנדאפיסט!...
ובכן, נראה לי שעם
כזה קהל אוהד, בהחלט זהו זמן טוב להתחיל את הקריירה או לפחות לתת לה איזה
"בוסט" רציני.
אגב, הבדיחות הן על
חשבוני, זה לבטח לא הזמן להסתבך עם הכלה הטרייה.
אז קודם כל,
בראשית!...
חשוב מאוד שכולכם
בסוף תדעו איך הילה, אתם ואני הגענו עד הלום.
שהרי אם הייתם באים
אלי לפני כשנתיים וחצי ומראים לי את עצמי ואתכם פה ביחד - נו, איך ננסח זאת, המילה
"הזוי" בהחלט מתאימה.
הכול התחיל לפני
כשנתיים וחצי, פלוס מינוס, ביום בהיר אחד. אגב, יש מצב שהיה גשום, אך זה לא הזמן
לדון בפרטים הקטנים, יש עוד הרבה מאלה בהמשך.
פנתה אלי בשיא
הרצינות עינת (עינת נא להרים יד, שכולם יראו אותך. יפה!) וסיפרה שיש לה חברה
ששוקלת לעבור להוד השרון ורוצה להתייעץ ולקבל מספר "טיפים" על העיר. נו,
טוב.
עינת ביקשה לדעת
באם זה בסדר מבחינתי, אז היא, כלומר "החברה" קוראים לה "הילה"
תתקשר אלי שכן, יש לה כמה שאלות בענייני הוד השרון. ברור שהסכמתי, אני בחור שמאוד
אוהב לעזור.
הילה לא בזבזה הרבה
זמן והתקשרה...
ואני איך לומר,
בעדינות, בשיחה הייתי רציני כהרגלי, קורקטי ומאוד מאוד משימתי. אתאר בזהירות את התנהלותי
במהלך השיחה: לא הייתה לי סבלנות. אומנם אני גר בהוד השרון, אבל לא ממש נמצא שם
ואין לי זמן להתעסק עם שיחה שלא יוצא לי ממנה כלום, זה ממש נראה לי בזבוז זמן
משווע!
יצוין לפרוטוקול
שהייתי בטוח שהילה נשואה. למה? היא התחילה לשאול על גני ילדים, בתי ספר - ובינינו
את מי זה מעניין. לא רק שאין לי שמץ של מושג על הדברים הללו, מה לי ולה בכלל?...
עברו חלפו להם מספר
חודשים ושוב פנתה אלי עינת: "תגיד, אתה זוכר את ההיא, נו הילה, ששאלה לגבי
הוד השרון? - אולי תוכל לאשר אותה לחברות בפייסבוק, היא לבטח תשמח לקרוא את הדברים
והסיפורים שלך בפייס"....
ואני, בעיני רוחי
ראיתי עוד לייק, ברור שהסכמתי! אז נהינו חברים בפייסבוק. למען הגילוי הנאות - לא
היה לי מושג מי זו הילה, לא הייתי בטוח שנפגשנו וראינו אחד את השנייה פעם במשרד
וגם אם כן, הרי אתם מכירים אותי - אני לא זוכר או רואה אף אחד באם לא יוצא לי משהו
טוב מזה.
עד כאן הכול היה
בסדר. היה לי עוד לייקים בפייסבוק וגם שלא היה, תבעתי אותם וגם קיבלתי. אפילו
התכתבנו פה ושם בפרטי אבל לא יותר מזה.
כל זאת עד 1 ינואר
2015. יום חמישי בערב, אני מקבל היישר לסלולארי שלי שיר מגב' מור (היום גב' בנדלר)
- שיר של דני רובס, "אני בא הלילה". אוקי אמרתי לעצמי, יש כאן אירוע.
אומנם אני קשה תפיסה, אבל בסוף יש כאן משהו.
זה נגמר בארוחה
בערב יום שישי, 2 ינואר, שמאז הפך להיות חג פרטי שלנו. רק ארוחת ערב! אני נשבע, רק
ארוחת ערב, שכללה 2 סוגי מרק (לא יצאו משהו, כנראה הילה התרגשה) ו-2 חלות ענקיות
מקמח מלא. מה שלא ידעתי אז, שעינת מאחורי הקלעים, טרם הפגישה, ניסתה ככל יכולתה
למנוע מהילה את האסון - כלומר, לסכל את הפגישה.
נו, באמת - כאילו
עינת, מה חשבת בדיוק שיקרה?!?!...
ביום ראשון שאחרי,
הגיעה לחדר עינת, כולה אדומה ומתנשמת עם מסר מאוד ברור: "אני לא לוקחת
אחריות!"...
ובכן עינת, המסר
שלי אלייך, זה מאוחר מידי! - Its` too babe !
אחרי כמה חודשים
מצאנו את עצמנו גרים ביחד כאילו זה הדבר הכי טבעי שיש בעולם, אין לי מילים אחרות
לתאר זאת.
כמובן שגרפנו ים של
לייקים בפייסבוק אחרי ששנינו שינינו את הסטאטוס ל"אינארילשנשיפ". זה גם
הזמן לומר תודה לכל מעניקי הלייקים לי או לנו.
זהו, הגעתי למסקנה
שאנחנו צריכים להתחתן.
מה עושים? - קונים
טבעת.
איך קונים טבעת?
אין לי מושג, אף פעם לא עשיתי את זה...
אז מה עושים?
מתאמים יום חופש עם יואב והולכים לקנות טבעת (יואב, תרים יד שכולם יראו אותך.
תודה!).
כמובן, שלאורך כל
היום הילה מתקשרת ושואלת מה אתם עושים?.. "אוכלים ארוחת בוקר".... מה
עכשיו?.... "עכשיו אנחנו שותים בירה"... עד שמתאנו בסוף טבעת.
אגב, הייתה התאמה
מושלמת, פגעתי בול גם במידה וגם בטעם. וכמובן תודה ליואב!
17 לדצמ', הצעתי
נישואין. לא באמת הצעתי. שלפתי את הטבעת ולא הספקתי לומר דבר - היא אמרה כן! לא
היה צריך לשכנע יותר מידי.
עשינו פיגוע סייבר
מטורף מספר 2 בפייסבוק תוך שינוי הסטאטוס ל"אינגאיג'ד" וכמובן, אנחנו
בדרך לפיגוע מספר 3 - "מרייד"! צפי לים של לייקים.
וככה הגענו עד
הלום!...
ובכל זאת לסיום,
חשוב לי לשתף אתכם בכמה סדרי עולם שהשתנו אצלי בחיים בתקופה הנסקרת דרך 10 אמירות
חוזרות ונשנות של גב' בנדלר הטרייה:
- "בסופרמרקט - אתה רק תבוא אחרי עם העגלה אל תעשה יותר"...
- "לך לחדר כושר, אני כרגע מסדרת את הבית ואתה מפריע"...
- "קום, מה אתה מתעצל, לא תתאמן, יש מרוץ והגיע הזמן שתשיג את האריה"...
- "אני ממש מתרגשת, עדיין אני לא יודעת ממה בדיוק"...
- "תסגור את היומן, נוסעים לנופש, מרתון ברלין מתאים לך?"...
- "תחייך יותר, אף אחד לא מת משקרים לבנים"...
- "נכון שאנחנו זוג יונים?...
- "לך תתקן, עוד פעם העלת סטאטוס בפייסבוק עם שגיאות כתיב"...
- שיר השבוע מוקדש בשבילי?, נכון?...
- אין לי בעיה שתקבל החלטות אבל כל החלטה שלך
אני מאשרת"...
זהו אנחנו כאן,
תודה לכולכם שפרגנו לנו וחוגגים איתנו.
תודה למשפחתי, אימא,
אבא, לימי, ניר שארגנו הכול.
אבל בעיקר תודה
להילה שאיתה אני כנראה משהו אחר, יותר שקט, יותר רגוע, יותר מחייך, יותר טוב, יותר
אוהב, בעיקר יותר.
אוהב אותך!
דרור, 14 אפריל 2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה