אב ובנו צופים במשחק כדורגל של בית"ר ירושלים
וגם מנהלים (סוג) שיחה אב ובנו....
וגם מנהלים (סוג) שיחה אב ובנו....
אב ובנו צופים במשחק מכריע של
בית"ר ירושלים מול הפועל תל אביב
אבא: תביא איזה משולש פיצה, בעצם שתיים, אני לא עומד במתח. "אני
אוהב אותך בית"ר...אני אוהב אותך ביתר"...
בן: זה רק החימום תירגע, הם לא באמת התחילו לשחק. אתה רוצה תבלין על
הפיצה, או שתבלע אותה כמו תמיד, בלי להרגיש את הטעם?
אבא: מה זה חשוב. תביא אני רעב. וגם עצבני!... זה לא הזמן לצחוקים...
המשחק הזה הוא מספיק חשוב שנתרכז בו!
בן: טוב. ככה תמשיך לאכול, ואת המרתון שאתה תכננת, תעשה רק בחלומות
שלך. אח"כ אתה מטיף לי על תזונה נכונה וכל מיני שטויות!....שמעת פעם על דוגמא
אישית?....לא היית בצנחנים?....בטח גנבת את הכומתה האדומה הזו שיש לך בארון....עכשיו
אני מעכל - יש לך משהו אדום בארון??..אמרתי לי פעם שזו בגידה...
אבא: אל תתעסק עכשיו באדום או לא. זה משחק קובע. תגיד תודה שאני לא
מעשן. אני לא עומד במתח. החימום של השחקנים לא רציני. ערן לוי הלך לאכול עוד פעם
לאפה. אחרי זה הוא לא מבין למה הוא לא רץ. שמן, בטטה.
בן: תירגע. בלי אמונה בית"ר לא הייתה כאן. תקום אבא, משמיעים את
התקווה. ותעמוד כמו שצריך, תכבד את המעמד. הגיע הזמן שתלמד את המילים, זה בכול זאת
המנון לאומי...אתה יודע...
אבא: ...."להיות עם חופשי בארצנו...."ארץ ציון
ירושלים"!!! ירושלים!!!....נגמר ההמנון...איפה הפיצה!?, תביא גם לחם שום
וכנפי עוף. חייב להעסיק את הפה, אחרת אדבר שטויות. בכל זאת אני אבא...
בן: כאילו שלא תעשה זאת בפה מלא. לפעמים אני שואל את עצמי, איפה
הדוגמא האישית, איפה ההורים של פעם....שים את הפיצה בצלחת. אתה עושה פירורים....
תחילת משחק....
אבא: נראה לי שהשופט...אימא שלו...ז...
בן: אימא אמרה שלקלל מותר רק במגרש! ובטח לא בבית מול הטלביזיה...אחרי
זה אני עלול לחקות אותך עם חברים וזה ממש לא יפה....
אבא: אבל אנחנו גרושים, לא דיברנו על זה?
בן: נו אבא, עוד פעם להסביר לך שאתם חייבים להעניק לי חינוך משותף. שגם
אתה וגם אימא חייבים להגיע להחלטות משותפות בנוגע אלי?...הגיע הזמן שתבין את זה...לפעמים
אתה מתנהג כמו ילד...
אבא: די, עזוב עכשיו. הנה בית"ר יאו!!! איזו החמצה!....תביא עוד
משולש. גדול הפעם. ההוא היה די קטן...
בן: תאכל יותר לאט. זה רבה יותר בריא. חוצמזה, אני לא נוטש את
בית"ר באמצע. הרי אתה לימדת אותי שאם מזיזים מבט, מיד אלוהים מעניש אותנו והפועל
יבקיעו!
אבא: לא מבין מה הביאו את המאמן הזה לבית"ר, עוד מכנים אותו
"השריף". עוד אהבל אחד. חבל שלא הלכנו למשחק. הייתי אומר לו בפנים מה
צריך לעשות!...
בן: יש מספיק "מומחים" במגרש. תן לו לעבוד בשקט. הוא עד
עכשיו עושה עבודה טובה. תראה את העמידה של השחקנים על המגרש. סה"כ בהחלט
מכובד עד כה...
אבא: רק החמצות. מי שלא מבקיע חוטף גול. ככה זה תמיד!
בן: תגיד, אבא – לא נמאס לך מהקלישאות? במקום שתחפש זוגיות שנייה,
תמצא איזו מישהי חמודה שתסדר לך את הראש, אתה כל הזמן באתרי וערוצי הספורט ומצטט
קלישאות נבובות חסרות כל אמירה משמעותית ועמוקה. אם זה היה תלוי בי, הייתי חוסם לך
את הערוצים האלה.
אבא: תעשה לי טובה, אתה מכור יותר ממני. ומאיפה בכלל למדת את המונח הדביק
הזה של זוגיות? אתה נמצא יותר מידי עם אימא. תתרכז בדברים החשובים באמת. באהבה
שלנו לבית"ר!. היא צריכה אותנו עכשיו. בית"ר אני מתכוון...אין לי חשק
שהיא תרד ליגה. זה קרה לי פעם לפני שנולדת ולא תפקדתי שנה.
בן: מה זאת אומרת לא תיפקדת?, כלומר, לא קיימת יחסי אישות?...אני לא
מבין...
אבא: די! השיחה הזו מפריעה לי להתרכז בבית"ר. כבר מחצית שלמה ולא
קורה כלום. הכול בגלל שלאצטדיון של בית"ר קוראים על שם טדי קולק. הוא היה
משת"פ של הבריטים. אני לא מבין איך בית"ר ירושלים, מעוז הימין, צאצא של
ז'בוטינסקי מאפשרת את זה. חייבים לשנות את שם האצטדיון והכול יבוא על מקומו
בשלום!....
בן: תמיד שמתחילים לדבר על הדברים המעניינים באמת, אתה מסיט את השיחה
לשטויות לא הגיוניות, לא קשורות ובכלל בנושאים אחרים.
תגיד, אתה לא באמת חושב
ששם האצטדיון קשור לרמת המשחק? באמת. חוץ מזה, תמשיך לקרוא עיתונים שלא לומר
צהובונים ותגיע רחוק....ממש מפתיע שהרחבת את האופקים אל מחוץ למדורי הספורט...
אבא: ראית את השופט?!!?!? למה הוא הוציא לו כרטיס צהוב?....הוא לא עשה
לו כלום! הוא שונא את בית"ר!.....ירושלים מלחמה!!!!, ירושלים מלחמה!!!....
בן: אבא, תירגע. השופט רק בנאדם, אין לו הילוך חוזר. הוא לא חסין
מטעויות. שכחת שאתה לימד אותי את זה?....רק חסר לי עכשיו שתגיד (שוב) מה אתה חושב
על אימא של השופט, ומה אימא שלו קשורה לזה בכלל?....
אבא: תגיד, איך הציונים שלך בביה"ס?, כבר מזמן לא שמעתי על איזה
משהו בכיוון...
בן: תבוא ליום הורים ותוכל לנהל שיחה מעמיקה בעניין עם המורה. אגב,
היא די חמודה לגילה ועד כמה שאנחנו מבינים בכיתה, היא פנויה. לך תדע, תשיג שתי
ציפורים במכה אחת, גם תדע מה הציונים וגם תתחיל עם המורה. רק אל תזרוק אותה עד סוף
השנה אלא רק אחרי שאקבל את התעודה. הספיק לי השטות הזו שלך עם רכזת הקורס ההיא
שהעפת אחרי יומיים וחצי...חוץ מזה, איך הציונים שלך בלימודים בתואר השני?....
אבא: עזוב. אתה יודע שאבא תותח על בלימודים. תראה את בית"ר. היא
גומרת לי את הבריאות. הורסת לי את החיים. הכול חושך. ילא בית"ר ילא!
קדימה! לא לא לא ניתן את הפועל נזיין!!! אין גדולה כמו בית"ר!....ילא,
קדימה בוא נחליף מקומות ישיבה. זה לפעמים עוזר! זוז. נו, זוז...מביא מזל!
מחצית....
מחצית....
בן: זה לא יכול להזיק... מצפה כי אדם בעל דעות ועמדות מוצקות ובגילך
לא תיתן משמעויות לאמונות תפלות....תצעק יותר בשקט. אחרי זה השכנים חושבים שאני
ערס שעה שאני לא. חוצמזה, כבר מחצית. אתה לא מרוכז. זה השחקנים המחליפים מתחממים
במגרש....
אבא: טוב. די. תביא איזה משולש פיצה...קצת לחם שום וכנפיים...מת מרעב,
לא אכלתי כלום. ואיזה משהו לשתות. אני שורף ים של קלוריות במשחק. אני אשכרה מזיע
וזה סכלל אמצע החורף!
בן: לא הספקתי לאכול חצי משולש ואתה גמרת מגש שלם של פיצה משפחתית.
ועוד עם גבינה כפולה. בגילך זה לא ממש בריא. ועוד עם תבלינים. אתה חייב לאזן את
התזונה שלך. אתה כבר לא ילד, גם אם מנטאלית אתה נוטה לכיוון...
אבא: לך תזמין עוד אחת. קח את הכרטיס אשראי, תעשה קול של מבוגר בטלפון.
אני לא עומד במתח. רק אלוהים יעזור לנו!
בן: פתאום נהיית לי אדם מאמין?....עד כמה שאני זוכר נכשלת בבגרות
בתנ"ך, אפרופו אמרת שאתה תותח בלימודים......רק חסר לי שתחבוש כיפה. להבנתי
אתה מבין באללה יותר מאלוהים...ובמוסלמים יורת מהיהודים
אבא: למה הוא לא מכניס את מלמליאן?....ואיפה אוחנה?....למה הם לא עולים
למגרש. מאמן עם פיגור שכלי!
בן: תחזור לשנות האלפיים....הם פרשו כבר!...הם בכלל פרשנים. אתה חייב
לכבד את השחקנים. כול הזמן הטפת לי שהמשחק הקבוצתי ןהשיתופיוץ חשוב יותר מהשחקנים
כבודדים....
אבא: יש מטרה! בית"ר אהבת חיי!....אוהב אותך לעד!....הנה התחילה
המחצית השנייה. ניתן להם בראש. אני מרגיש את זה. השליח של הפיצה הגיע! ילא, אני
רעעעעבבבבב!!!
בן: ממתי אתה אוהב מוזיקה מזרחית?....עוד יגלו שאבא שלי יורד
הפסים....אסור שיראו אותנו ביחד. יחשבו שאני דומה לך....
הפועל כובדת שער....
אבא: מה????!!!! חטפנו גול!....אמרתי לך שהמאמן לא מבין כלום!!! גם היה
נבדל!!!! השופט מאאנננייייאאאאקק!!! אימשלו זונה! איזה ייאוש!..."אני אוהב
אותך בית"ר!!!!
בן: תירגע, יש זמן להשוות. זה דווקא היה גול יפה....ואני חושב שהמשחק
מתנהל בהוגנות. חייבים לשמור על קור רוח ולהמשיך לשחק באופן שיטתי ומבוקר, תוך
שיתופיות והדדיות, כמו גם תמיכה והפגנת רעות בין השחקנים...
אבא: די! אני לא יכול לשמוע את הדיבורים האלה! מערכת החינוך קורסת!.
מאיפה למדת את השטויות האלו?....שיכנסו ברב רבהום! ירושלים מלחמה!!! ירושלים מלחמה!!! תביא
את הצעיף שלך. אני מזיע מרוב קור!
בן: האגרסיביות המילולית הזו שאתה עושה בה שימוש, איננה במקום. אני
מאמין בשחקנים...וברוח הלחימה שלהם...מזכירך שמדובר בספורט והוא חלק ממערכת
החינוך...אוהדים כמוך עושים עוול לבית"ר....
רבע שעה לסיום המשחק....
רבע שעה לסיום המשחק....
אבא:
אני לא עומד בזה. יורדים ליגה. הם לא פוגעים. למה?....למה?....למה זה מגיע לי....
אני אתאבד. אני לא יכול לשאת זאת יותר. אין לי חיים ללא בית"ר!...."אני
אוהב אותך בית"ר...אני אוהב אותך בית"ר"...
בן: זה רק כדורגל. האמירות האובדניות האלה, אינם משרתות את האינטרס
הספורטיבי...יש עוד זמן. קצת אופטימיות....אתה מפריע לי לשמוע את
השדר...מה?....מה?... אתה עושה?...למה אתה על ארבע?...מנשק את הרצפה?...מה קרה
לך?...
אבא: אם אין אלוהים, יש אללה!. בית"ר מעל הכול. אולי מוחמד
צדק!....
בן: שב. תירגע, יש עוד זמן...שב לידי, מבטיח שיהיה בסדר...
אבא: שער!!!!!!!!!!!!!!!!! יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מאמן
גאון!!!!!!!!!!!!!!!! אמרתי לך!!!!!!!!!!!!השחקנים הכי טובים בעולם!!!לא אמרתי
לך?!!!!!!!!!!!!! תביא חיבוק!!!....."אני אוהב אותך בית"ר...."
בן: לא, אי..אי....אתה מוחץ אותי...כואב!....
אבא: תיקו זה גם טוב, שישמרו על התוצאה!....
בן: חכה, יש תוספת זמן....תעזוב לי את היד. זה כואב לי!...
אבא: שישרוק כבר לסיום!....ירושלים מלחמה!!!!
בן: חכה...תתפלל, נראה לי שאתה טוב בזה...
תוספת זמן....
תוספת זמן....
אבא: שער!!!!!!!!!!! אמרתי לך!!!!!!!!!!!!! ישששששש!!!!!!!!!!!!!
ניצחנו!!!!איזו קבוצה!!!! אני אוהב אותך בית"ר!!!...אני אוהב אותך
בית"ר!!....
בן: עוד פוקס מהסרטים...זה בכלל לא קשור לכדורגל...רק מזל...אבא
תירגע...שב...קח משהו לשתות....אתה לא בגיל שניתן להתרגש ככה...
אבא: מה פתאום?....הכול היה מתוכנן!!!!...הייתה כאן אסטרטגיה! אני מבין
בזה אני לומד לתואר השני!....
בן: בלי אמונה צ'סקא לא הייתה אוכלת אותה....ומכבי לא הייתה אלופת
אירופה...
אבא: אתה בכלל לא נולדת אז....מאיפה אתה יודע את זה?...
בן: שמעת פעם על מורשת?....חוץ מזה, כול משפט שני אתה אומר את זה, גם
בלי כל קשר או הקשר....
אבא: אני עייף....היה משחק קשה....כואבת לי הבטן...
בן: לך לישון, בלי "פייס בוק" היום!.....וגם בלי
"בובה של לילה"....לילה טוב....נראה לי שאתה זקוק לשינה טובה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה