דברים שהקראתי היום בהלוויה, יום א', 16 אוק' בבית העלמין ירקונים
דוד ז'אקו איננו, אבל הזיכרונות והתמונות נשארו.
דוד ז'אקו איננו, אבל הזיכרונות והתמונות נשארו.
דוד ז'אקו. ככה לימדו אותי לקרוא לו. דוד ז'אקו היה הדוד הראשון
שהכרתי בחיי וכילד ככה לימדו אותי לקרוא למי שהיה בעלה של דודה לילי, אחותה של
אימי, דוד ז'אקו.
תמונות שנשארו: כילד, יחד עם אחותי נהגנו לדגמן סוודרים שאימי ודודה
לילי סרגו. מידי פעם היינו נוסעים ליער באזור נס הרים ושם דוד ז'אקו היה מצלם את
אחותי ואותי עם סוודרים של פעם. בתור ילד, זה היה סתם מטרד, אבל התמונות שצילם דוד
ז'אקו במצלמת סטילס, נצחיות, כולן באלבום, חלקן כבר זהובות. תמונות נדירות.
זיכרון מיתולוגי: דוד ז'אקו עבד כל חייו ב"סולל בונה". תמיד
שעברנו ליד תחנת החשמל "רידיניג" או רואים את הארובה המתנשאת והמעשנת
ממרחק, אימי הייתה אומרת: "דרור, אתה יודע שדוד ז'אקו, בנה את זה, נכון?...
כילד, דמיינתי את דוד ז'אקו מטפס על פיגומים ומניח לבנה ועוד לבנה עד שהגיע לקצה הארובה.
מבחינתי, דוד ז'אקו במו ידיו בנה את הארובה של "רידיניג".
זיכרון של צחוק ביום שחור: יום כיפור ההוא של הטראומה, 6 אוק', 1973,
רחוב "הרצוג" בבת ים. אני בן 5 מחכה לאימא בבית של דוד ז'אקו. שומע את
הצפירה הראשונה שאני זוכר בחיי. זו לא הייתה צפירה, אלא אזעקה של מה שיקרא בספרי
ההיסטוריה, "מלחמת יום כיפור". אני מביט ממרפסת הקומה הרביעית מבלי
להבין על מה ולמה ההמולה ורואה אנשים רצים ברחוב. אני צועק מהמרפסת לאימא שלי בכל
הכוח, "אימא תביאי את הגיבצ' (מאכל בולגרי)". כיפור או לא, הייתי רעב
ולא הבנתי שבכלל יש מלחמה. עד היום, זוהי בדיחה משפחתית שחוקה.
תמונה מחו"ל: דוד ז'אקו לא פעם יצא לשליחויות במדינות שכוחות אל מטעם
"סולל בונה". לא פעם טסתי עם הורי לבקר את דודה לילי ודוד ז'אקו. כך שכבר
בגיל צעיר מאוד יצא לי להגיע לקניה, ניגריה, טנזניה ואפילו גוואטמלה. יום אחד
ביקרנו באתר בנייה של סכר ענק, ממש כמו שרואים בסרטים. אני חושב שזה היה בקניה
ודוד ז'אקו ביקש מאחד העובדים, כי יפתחו לכמה שניות את אחד הברזים של הסכר עבורי,
כדי שאראה את הזרם לכמה שניות. כילד, עמדתי נפעם למול הזרם הלבן הקולח והרועש.
תמונה שנצרבה.
ניסיתי לזכור מתי ראיתי את דוד ז'אקו כועס, או אולי עצבני. משהו. לא
הצלחתי.
איש עבודה, ישר, לב רחב שהגיע הישר מבולגריה והיה חלק מבניית הארץ, לבנה ליד לבנה, קומה ועוד קומה, תמונה אחר תמונה.
דוד ז'אקו איננו אבל התמונות והזיכרונות שלי, שלנו - יישארו לעד עימנו.
היום, יום א', 16 אוק', 2016 אנו מלווים את דוד ז'אקו בדרכו האחרונה.
אפילו לא ייצא לנו לשבת שבעה, שכן אנחנו לקראת החג.
איש עבודה, ישר, לב רחב שהגיע הישר מבולגריה והיה חלק מבניית הארץ, לבנה ליד לבנה, קומה ועוד קומה, תמונה אחר תמונה.
דוד ז'אקו איננו אבל התמונות והזיכרונות שלי, שלנו - יישארו לעד עימנו.
היום, יום א', 16 אוק', 2016 אנו מלווים את דוד ז'אקו בדרכו האחרונה.
אפילו לא ייצא לנו לשבת שבעה, שכן אנחנו לקראת החג.
נוח על משכבך בשלום, דוד ז'אקו.
דרור בנדלר
16 אוק' 2016
דרור בנדלר
16 אוק' 2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה