אחרון הקרבונרים

חול המועד סוכות. טיול רגלי פסטורלי עם בני. הגענו לכיכר רבין. היונים והיוניות שם תמד נמצאות שם והוא אוהב להאכיל אותן או לרדוף אחריהן. לפעמים גם וגם. אבל היום היונים לא באו כי מלא אנשים לבושים בלבן עם שלטים או מספרים מילאו את הרחבה במה שהתברר בהמשך כמיצג בזכות הטבעונות או נגד רצח בעלי חיים שזה בעצם מבחינתם אותו דבר. שמחתי בליבי מאוד ושלפתי במיומנות את המצלמה ("רוב הזמן את אשתי") וידעתי כי כבר אכתוב מילה וחצי שלו לומר פוסט משעשע או שנון (תלוי את מי שואלים). ואכן, התברר כי כנכון, התיישבתי לכתוב, עינכם הרואות ואף הקוראות (אל תשכחו לשים לייק, ראו הוזהרתם). לאחר ששמחתי כי אמלא את שליחותי הנועזת עבורכם ולמענכם שעה שאתם בעורף ואני בחזית מדינת תל אביב. האירוע נראה לי די הזוי. בסה"כ כמי שמחשיב את עצמו כאוהב בעלי חיים שהרי את מירב שנות התבגרותי חלקתי את יצועי עם רינגו ז"ל , "פוינטר" שעיר חום ומרייר עד מאוד. זאת ועוד, מאחר והוא היה אסיר תודה כי חלקתי עימו את מיטתי, היה חולק עימי גם את פרעושיו ובמקרים אחרים את קרציותיו. אזכירכם עוד, כי יש זן שכיח עד מאוד של ציפורים הקרויות על שמי (דרור, למי ששכח). אפילו יש לי חברים שעונים על ההגדרה של בעלי חיים מזן האדם, שלא לומר והס מלהזכיר גם בני משפחה. ומכאן, העובדה כי חיבתי הכוללת תאווה שלוחת רסן לבשר מדמם על צלחתי או סתם מונחת בפיתה, המייצג (ככה הם ראו לזה) די שעשע אותי. ואז, עשיתי מה שבדרך כלל אני עושה אחרי שיש אירועים שגורמים לי טראומה, חציתי את הרחוב לשווארמה ממול. פשוט העדפתי לשבת עם לאפה ראויה ולהביט משתומם בבעלי החיים בתמונה. היא הייתה מה זה טעימה, הרבה יותר מבדרך כלל.